כל מדידה היא פגישה נוספת עם עצמך בתוך השמלה

שמעי, יש כמה דברים שאת חייבת לדעת לקראת המדידות שלך

(כן, כן – זה הרגע שבו את מבינה שלמדוד שמלת כלה זה לא סתם עוד פגישה בלו״ז).

תשטפי ידיים לפני שאת נוגעת בשמלה.

זה לא כי אני פרנואידית – זה כי הלבן הזה בוגדני כמו חולצה לבנה ביום שכולו כתמי ספגטי.

תביאי את אותה מלווה לכל המדידות.

זה ימנע את סינדרום “אבל אמא שלי אמרה ש…” או “החברה שלי חושבת ש…”

יש לך מספיק דעות משלך בראש, לא צריך לייבא עוד.

תקבעי מדידה לשעה שבה את לא עייפה ולא רעבה.

אני יודעת שיש כלות שלא אוכלות כל היום ואז מגיעות ואומרות: “אז שתדעי שבערב אחרי אוכל הבטן שלי מתנפחת…”

אז תאכלי משהו! אני צריכה לראות את הבטן האמיתית שלך, לא את הגרסה הרעבה ממשחקי הרעב.

תגיעי עם תחתון בצבע גוף.

ולא – לבן זה לא צבע גוף.

צילמת את עצמך במדידה?

מעולה. עכשיו – תשכחי שהתמונות קיימות.

אל תעברי עליהן שוב ושוב ותחפשי “מה לא מושלם”.

הייתה לי כלה שלא צילמה בכלל (חשבתי שזה נדיר כמו למצוא חניה בדיזנגוף בשישי בערב) – ובכל מדידה היא התלהבה מחדש: “וואו, זו השמלה שלי?!”

וכולנו בכינו כאילו זו הפעם הראשונה.

תזוזי עם השמלה

תשבי, תעמדי, תרקדי, תתחבקי.

תוודאי שהיא באמת נוחה לך בכל תנועה.

אל תתנצלי על התחושות שלך.

אם משהו מרגיש לא נכון – תגידי.

זו לא שעת פסיכולוג, אבל גם לא הזמן להיות הישראלית הנחמדה שסובלת בשקט.

למדידה הסופית – תגיעי עם המלווה שלך.

ביום החתונה את צריכה להוריד מעצמך משימות.

אני אלמד את המלווה שלך איך לסגור, מה לבדוק, ואיפה מסתתרים כל הסודות של השמלה.

ולמען השם – תוודאי שהיא יודעת להסתיר את הצ’ופצ’יקים של התלייה.

אין משהו שמבאס אותי יותר מלראות אותם מציצים בתמונות.

בקיצור – את תתרכזי באהבה, בלרקוד, ובניסיון להיזכר בשמות של כל בני הדודים של החתן.

השאר – בידיים טובות.